אוושה

Attention: open in a new window. PrintE-mail

ללא שם - אסף רומנואסף רומנו

פתיחה: 18/01/2003 נעילה: 26/04/2003

אסף רומנו לכאורה, מהלך "בגן השבילים המתפצלים" שמחבר ביניהם קשר סמוי, אך למעשה הקשר ההוא יכול להתפרש באופן של: "אינני מאמין במקריות, כי ההודעה ערה למצוא חומרים שמעניינים אותך".

במובן מסוים, אסף רומנו הוא מעין אספן של דימויים. דימויים אשר מופיעים באריזות שונות, או דימויים שנלכדו בתוך מבנה של רפרודוקציה. הרפרודוקציה מאפשרת מרחק דגשי מהמקור אבל, האינפורמציה החזותית מקרינה את משמשיותיה. הרפרודוקציה נמצאת באזור הדמדומים שבין מקור להעתק. בין הטפלות של המקור לעדיפותו של ההעתק, מטוטלת של התבוננויות.

המקור אצל אסף רומנו, הוא לעתים. צילום של חובבים, יוצר אנונימי, אובייקט אבוד, תצלום של סוכנות ידיעות או לעתים מקורות אחרים.

הרפרודוקציות נוצרות מ"דימויים מצויים". הדימוי נמצא שם, בתודעה ובעולם, בעולם ובתודעה ראי מול ראי והן משמשות את אסף רומנו "כמו פילטרים להצבעות לכוון של מהו אדם?"

אסף נמנע במכוון מהמסגרת של הצלם הקלאסי הסיזיפי, שמחפש את התמונה החדשה. "לא מעניין אותי לייצר דימויים."

הרפרודוקציות מופיעות בתצורות של דימוי מתוך עיתון, כמו הדימוי, של נער שוכב ברחוב וידיו תחובות לתוך מבושיב ופרוץ באינטימיות הדלה לעיני מבטים חולפים. כפתורים של בגדי אלמונים שנמצאו בשולי רחוב והם עדויות בו-זמנית לנוכחות והיעדרות של גוף, אדם, אנונימיות חולפת – "ערונות להיבט של זמן ואבדן". הרחוב מייצר דימויים, העולם מייצר דימויים, הדימויים קיימים ונוכחים שם. אסף רומנו ער להופעתם דרך רשתות התודעה החשופה שלו. העולם קורא אותך וקןרא את התודעה שלך.

אסף רומנוהיצירה מצטברת של אסף רומנו מתפצלת ל"שבילים", "שביל הכפתורים האבודים", "שביל הציור המופשט, המאבד לדעתאת הדימוי", "שביל העציצים" שהוא מעין השתקפות של הודעה מופרעת ע’’י נוכחות הגיאומטריה של מוסדות הכוח. המקומות הלא נעימים המסיטים את המבט מהיפה או המענג, ומתשתשים את התודעה החווה לזמן מה. העציצים משקפים את המהות המצמררת בחריפותה של המוסדות בהם הם נמצאים, והמהות של המקום נדבקת בהם. העציצים הופכים לתמונתראי מרה של האדם היוצא ונכנס במסדרונות הכוח האלה.

תמונת הנער השוכב והנמרה המתה הופכים לתמונת העולםבפרקיו העצובים של העולם. "הדימויים המצויים" הופכים לתמונת ראי מהורהרת על מצבו של אדם ומצבו של העולם.

לציור המופשט, לדברים המופשטים, או לאובייקטים המופשטים, ישנם כמה היבטים ביצירתו של אסף רומנו: "הציור הוא אוטונומי לעצמו ועוסק בספור של עצמו. העדר דימוי, שאינו קיים בצילום משמש לי כהשלמה. הדבר, שאני קורא לו "דבר", כתם,אני רואה ציורים של דברים.יש לי חוויה של כמעט אובייקטים, כמו דו ממד של תלת ממד".

והאוושה היא הסוד הנעלם של השבילים המתפצלים.