"נאו קוביזם"

Attention: open in a new window. PrintE-mail

תערוכה של יגאל תומרקין

11.6.2005-17.9.2005 

“אני מנסה להבהיר לעצמי את סוד המאגיות של אותו פאטיש ( FETISH ) אפריקני מזוגג העיניים המביט בי, מול שקיעה, ברגעי אור האחרונים. מה אחר בו? אותו מקבץ חומרים מסמר ואדמה, סמרטוטים וחרוזים, נוצות, דם ושבר ראי, זה מתוזמר כל כך קונקרטי, אותה גישה מנכרת ומסוגננת שהופכת עצם (אובייקט) לאמירה פלסטית, את החיבור ביניהם למן אמירה ויזואלית משפיעה.
מרגע שהשתחררה האמנות הפלסטית מכבלי הדת והדוגמה של הדעה הקדומה החלו האמנויות החוץ מערביות לככב בבשורת העידן החדש.

המגיה של הצהרת חופש של חרש הברזל ונפח הכפר האפריקאי הייתה גם הצהרתם של פיקסו, בראק, גריז ואחרים. וכפי שהגדירם המשורר גיום אפולינר: "קשה הייתה לידת הקוביזם ובתחילה ערבב הקוביזם מני איזמים חומרים, צורות ובשורות יותר מכל זרם שבאמנות, שהפכו הגזמה פוביסטית והיה בצבעיו האלימים מן צורה מרגיזה של אימפרסיוניזם. אך המוכשרים והנבונים התמידו באמירה שהפכה להצהרת המאה העשרים".

וממשיך אפולינר: "ומציגים לנו האמנים הצעירים יצירות שהן מחושבות יותר מאשר חושניות. זהו תפקידם החברתי של משוררים ואמנים דגולים לחדש ללא הפסק את התגלות הטבע בעיני הטבע... האסכולה החדשה של הציור הידועה כקוביזם, שם שינתן לה לראשונה בסתיו 1908 ברוח של לגלוג על-ידי אנרי מאטיס". עד כאן גיום אפולינר.


לקחתי את אותה חבילה אלילית של פאטישיםFETISH) ) אפריקנים, ניכרתי אותם ביציקתם בברזל או ברונזה וכשהופיעו בשילוב עם חלקי-מכונה ותשתית גיאומטרית יצרו מציאות אחרת, חדשה, מן הפאטיש אל ה"רדי-מייד" ( READY MADE) ותוך כדי יצירת אמירה פלסטית הצומחת, מסמנת, מצטטת בתוך סביבה מלאת-להג אקדמי ממוחזר. מול כנסיית-המועקה, ליטורגיה של הפיליסטרים העטויה מחלצות מלכות חדשות.


בעידן מיתוג המותגים, המותגינות הנכספת הינה ה"בון טון" של העידן הדיגיטאלי.
אלוהי ה"רדי-מייד" שלי ניצבים מנגד ומתווים חלל שבין העמודים והטוטמים, כשבראשם ניצב פאטיש ברזל מנוכר ובוהה שמוכן לדיאלוג אחר עם הסביבה. כשם ש"העלמות מאביניון" ניהלו את הדיאלוג שלהן לפני מאה שנה, עם סביבה אחרת תוך הבנת המשמעות הפאגנית כסמל צורה ומשאת נפש. זו אמירה חדשה של אליל המסמן בשמחה חוויה זו או אחרת: ציטטה פלסטית הפותחת גרשיים או סוגרת.”

(מתוך דבריו של יגאל תומרקין, אוקטובר 2004)