מקודשת", אמנות ואתנוגרפיה"

Attention: open in a new window. PrintE-mail

התערוכה "מקודשת" מאוסף משה בר דוד והשאלות                                  

אוצרות: חנה הרמן וסול לנזיני

מעמד הקידושים הוא כשמו העברי, מעמד מקודש, כמו בכל חברה אנושית. מעמד חגיגי, עשיר במרכיבים וכרוך בהרבה יופי צורני ומוסיקלי. הרצון להנציח את המעמד המקודש הביא אמנים יהודים ואחרים לעסוק בנושא החתונה בציור, בפיסול, בצילום ועוד.

מבין המפורסמות היא יצירתו של יאן ואן אייק משנת 1434 : "נישואי בני הזוג ארנולפיני ",  בסגנון ריאליסטי ונטורליסטי מתוארים הבעל והאישה לפרטי פרטים, תוך דייקנות בהדגשת המרקמים השונים של העצמים. דומה לה יצירתו של רמברנדט משנת 1666 "הכלה היהודייה",  בה מתואר אבי הכלה מעניק לבתו שרשרת ביום נישואיה.

בתערוכה "מקודשת" מוצגות יצירות מאוסף בר דוד המתארות את החתונה באופן המתאים יותר למעמד של "צילום". תיעוד טקסי החתונות תוך הנצחת רגעים מהטקס עצמו, הסבה לשולחן  של כל בני המשפחה והמוזמנים ו"צילומים" משפחתיים. יצירות אמנות שיש להן מה לומר על המעמד, לבקר ראוותנות, העמדת פנים, לעיתים לעוות את המעמד או ליפות אותו. נלווים אליהם בתצוגה חפצים ומתנות הקשורות לטקס הנישואין.

בתצוגה כתובות מאוסף בר דוד מאפגניסטן, פרס, טורקיה ומרוקו, המעוטרות בדגמים של שערים או קשתות המהווים מרכיבים ארכיטקטוניים נפוצים, כמו שהיה נהוג בעיטורי טקסטים גם אצל הנוצרים והמוסלמים. בכתובות מאפגניסטן ישנם עיטורים חוזרים של פרחים, ומה שמבדיל ביניהן הוא שמות הכלות והחתנים השונים והסכום הנרשם כמוהר. בכתובות ה"מודרניות" יותר, מנציח האמן אברהם יכין את החיים היהודיים דרך סדרת תחריטים מקוריים. שטיח הקיר של יעל שפיגלר הוא למעשה כתובה, העשויה בטכניקה מיוחדת של הנחת סיבי חומר בשכבות והעברתם במכונה בעלת אלפי מחטים.

שמלת כלה, כמו עוגת חתונה ענקית, העשויה טבעות חומר בגדלים מדורגים המונחות זו על זו, ניצבת במרכז העבודה שניתנה בהשאלה מתערוכתה של ורדה יתום "מיתת כלולות". ותחתה ניצבים 12 "חתנים" משוכפלים בצורתם, סטנדרטיים, חד-ממדיים,   ומחליפותיהם ומראשם יוצאים סלילם של חוטי חשמל. דימוי של החברה המודרנית, המנוכרת והטכנולוגית  ואולי טקס כלולות שהפך למיתה, והחתנים ה'אורחים' הקפואים הפכו מעֵדים של טקס-ארוס לעֵדי טקס-הלוויה.

בתערוכה מוצגים תכשיטים ושמלות כלה שרובם מצפון אפריקה המציגים את הלבוש והקישוטים המיוחדים שהיו נהוגים באירועים של חתונות. הטקסים היו מאופיינים בלבוש מיוחד, במיוחד ידועות בתרבות אשכנז, חגורות הכסף שהעניקו החתן והכלה זה לזו. חפצים נוספים מוצגים שקשורים לחתונה: סידורי תפילה מהודר כרוך מכסף, תכשיטי סיכה ותכשיטים לצוואר, ענק לראש כלה ומתנות אחרות שניתנו לחתונה.

בתצוגה של טבעות ההרחה, חוזרת רותי דהן מברעם, לריחות של ילדותה באלג'יר. אלו ריחות של תבלינים, ריחות של מאכלים מבית, ורחוב וריחות נוספים הכלואים בטבעות עשויות מתכות שונות והן חלק מהתכשיטים שעונדת הכלה ביום חתונתה. לפי צריחי המסגדים שראתה בילדותה, יוצרת דהן את הטבעות.

אברהם אופק בהדפס לינוליאום "חתונה" עוסק בדמויות אדם, משפחה ובית כפי שהרבה לצייר. בציור "חתונה" של משה ברנשטיין , נראה זוג דמויות מרחפות ומשיחות מכחול בדיו שחור על נייר והעיירה היהודית ברקע, אחד מסימני ההיכר של האמן.

חתונה אברהם אופק

 

 

תפיסת החלל והחיבורים בציורו של יפים לדיז'ינסקי "חתונה", מעידים על גישתו הנאיבית ביצירה זו. סצנות פשוטות, קלות להבנה מחיי היום-יום, תוך שימוש רב באידיאליזציה.  שתי הסצנות בציור, הארוחה החגיגית והעמידה תחת החופה במבט על בציור על הצלחות והשולחן.

 

הופעתו של הדיבוק כנושא ביצירותיהם של אבא פניכל ומרון סימה מציג את ההיבט המיסטי היהודי. רוחו של המת נכנסת לגופו של אדם חי ומשתלטת עליו וגורמת לו להתנהג באופן חריג. דמותה של חנה רובינא שהוכרה כמלכה היהודית בשל תפקידה בהצגה "הדיבוק" ותאטרון הבימה שהוכר כתאטרון לאומי של ישראל בזכות הצגה זו.

מרון סימה לאתר

 

 

נישואי האינסטנט על פחית מרק עוף, ביצירתו של יואל גילינסקי, מזכירה את אמנות הפופ שעושה שימוש בטכניקות כמו האסמבלז' והקולאז' שלא היו מקובלות כ"תהליך אמנותי" לפני כן. מהמפורסמים היא יצירת פחיות המרק של קמפבל על ידי אנדי וורהול.

גילינסקי לאתר

 

ציור בני המשפחה מדורות שונים של גליה פילין טרמו מתמקד באדם, בהשתנות, בזמן החולף. הציור עיסוקו במצב האנושי ולא תיעודי באופיו. פילין טרמו משתמשת בגרוטסקה להבעות הפנים ושפת הגוף של הנוכחים חושפת את השבירות האנושית הדקה.

 

החתונה של שלמה המלך עם אישה אחת מאלף נשותיו כמסופר, ביצירתו של וילהלם וכטל, לפי הפסוק משיר השירים "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". ציוריו של יוסף וישניה גם הם לפי הפסוקים משיר השירים כאשר הכלה משולה לגן נעול.

כמה מייצגים של לילי פורן המלקטת לעבודותיה שרידים של חפצים ששמשו לייעוד אחר והיא יוצקת בהם משמעות חדשה: שמלת כלה עם שברי זכוכית, זר כלה, נעל לכלה מקליפות ביצים ועוד.

שימלה לילי לפייס

 

לילי נעלים לאתר

 

 

תמונות החתונה בשני ציוריו של יצחק דה לנגה הם חזרה לחקר ההיסטוריה המשפחתית שלו, לציון חתונות שני זוגות הסבים שלו לפי מוצאם ההולנדים והגרמנים.

עבודת החמר "הזוג" שיצרה ורדה יתום, על פי הגדת ראשי הציפורים שנוצרה כהגדה לפסח בגרמניה בסוף המאה השלוש עשרה, וכפי שהיה הנהוג בין יהודי אשכנז להימנע מלצייר פני בני אדם "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".  יש בפסלים מן המסורת וההתחדשות.

ורדה1

 

ורדה זוג לאתר

 

 

בתערוכה ישנם פריטים מושאלים של חברי קיבוץ ברעם שעיקר חשיבותם בשל הזיכרון והקשר הרגשי והחיבור לסיפור המשפחתי מאחורי הפריט: צילומים מחתונת האספן משה בר דוד ואשתו טובה (הוריה של רבקה זיו), תכשיטים, חופה רקומה עם אפליקציות שהכינה אמה של שקד צבי לחתונת בתה, מצגת של נוסח הכתובה הקיבוצית של חברי ברעם ובני משפחתם וסט טבעות נישואין שעברו דורות במשפחה.

ברעם- יולי 2013