"פותחים שולחן"

Attention: open in a new window. PrintE-mail

מתוך התערוכה שולחןתערוכה בנושא השולחן – עבודות מאוסף המוזיאון
אוצרת: חנה הרמן

פתיחה: 07/08/2004 נעילה: 05/02/2005

השולחן הוא רהיט המשמש להנחת דברים שונים או כמשטח עבודה.
המילה שולחן נתנה בסיס לביטויים שונים כמו: "שולחן מלכים" ככינוי לחיי עושר ותענוגות, או הביטוי "הוא סמוך על שולחן פלוני" שפירושו חי על חשבון פלוני, או "הונח על שולחנו של" האומר כי הדבר הובא לטיפולו של מישהו.

כמרכז אשר סביבו נאספים אנשים, השולחן מהווה סמל לארוחות משותפות, משפחתיות, כלליות, אך גם סמל לקהילות נבחרות (קבוצות סגורות) כמו למשל "אבירי השולחן העגול של המלך ארתור". השולחן העגול, אשר אין לו ראש או קצה וכל המסובים אליו נראים חשובים במידה שווה, הוא כינוי לפגישה משותפת של יריבים לשם חיפוש פשרה ודרך השלמה ביניהם.

בעולם המגיה, הסיאנס הוא אמצעי לתקשר עם המתים והוא מסמל את הקשר עם עולם הרוחות. כמה אנשים יושבים סביב שולחן ונוגעים קלות בלוחות או בכוס, בכוח הריכוז הם קוראים לרוח הגורמת לכוס לנוע על פני האותיות ולאיית תשובות לשאלותיהם.

בתנ"ך אנו פוגשים את המילה שולחן בהזדמנויות שונות כמו למשל: "נעשה-נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה" (מלכים כד’). או "ואתה תאכל לחם על שולחני תמיד" (שמואל ב’ טז’).

שולחן המערכת הוא כינוי לשולחן הזהב שהיה בבית המקדש ועליו נערך לחם הפנים (דברי הימים ב’ כט’ יח’) ובהשאלה בימינו, שולחן שלידו יושב עורך של עיתון או של ספר.

שולחן ערוך הוא שולחן שערוכים עליו הכלים והמזונות לסעודה וגם הוא שמו של ספר ההלכות הנודע שחיברו ר’ יוסף קארו על פי ספר ה"טורים". הוא הודפס לראשונה בשנת 1565. הספר כולל את כל הדינים שיהודי שומר מצוות נוהג לפיהם.

בתלמוד, בהלכות שבת ישנם הגדרות מדויקות למה שצריך להיות על שולחן הסעודה.

על שולחן פסח, חג משפחתי "פר אקסלנס", מוקפדים הכלים ומאכלים אשר, בין היתר, עושים את החג.

באיסלם מדובר על שולחן גדול מימדים, עליו מסמן אלוהים את גורלות בני אדם.

במסורת הנוצרית, בברית החדשה, כניסתו של ישו לירושלים התרחשה סמוך לחג פסח. 12 מתלמידיו ערכו את שולחן הסעודה. ישו מודיע להם שאחד מהם יבגוד בו. בזמן הארוחה ישו בוצע את המצה ומחלק אותה לתלמידיו באומרו שזהו בשרו, ומחלק יין באומרו שזהו דמו, אלה הם עיקרי הפולחן הדתי הנוצרי, המיסה. "ויהי בערב ויסב עם שנים העשר: ובאכלם ויאמר אמן אומר אני לכם כי אחד מכם ימסרני... ובאכלם ויקח ישוע את הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי: ויקח את הכוס ויברך ויתן להם לאמור שתו ממנה כולכם: כי זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים: מתי כו’ 26-29.

"הסעודה האחרונה" שימשה כמקור ליצירות אמנות רבות. בראש ובראשונה עומדת היצירה של ליאונרדו דה וינצי (1452-1519) מ- 1497 הנמצאת במנזר סנטה מריה דלה גראציה במילאנו, אליה מצטרפת "הסעודה האחרונה" בתבליט מהקתדרלה של סן זנו מהמאה ה-12 של פיסטויה בטוסקנה, איטליה.

לאחר התחייה של ישו, יש סיפור ביניים שבו אנשים פוגשים אדם ומזמינים אותו לסעודה בבית של עמוס, ותוך כדי ארוחה מתגלה לפניהם ישו בעצמו. "ויהי כאשר הסב עימהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם: ותפקחנה עיניהם ויכירוהו... (לוקס כד’ 30 )

התגלותו של ישו שימשה כמקור ליצירות אמנות כמו הארוחה אצל עמוס (1600) של מיכאלאנג’לו מריס דה קרווג’ו (1571-1610)

באמנות העכשווית, אנדי וורהול (1928-1987), באמצעות פעולות השכפול שלו, הופך את המיתוס לעממי. כך הוא עושה ביצירתו "הסעודה האחרונה" (1986) הנמצאת באוסף שפיגל בניו יורק.

ג’ודי שיקגו (נ. 1939), השייכת לזרם אמריקאי פוסט מודרני, ביצירתה "מסיבת ערב" , בנתה שולחן משולש עם 39 מקומות לנשים החשובות מבחינתה, במטרה לשכתב מחדש את ההיסטוריה.

המונח "וניטס" הוא מונח שמקורו בתרגום הלטיני לפסוק בספר קוהלת, "הבל הבלים הכל הבל" (קוהלת א’, ב’) המתאר סוג מסוים של ציור טבע דומם. מדובר על פי רוב בשולחן אוכל לא מיועד לאכילה אלא סימבולי בלבד. זאת אנלוגיה בין החיים והמוות לפירות אשר חלקם עדיין טריים, חלקם כבר רקובים וחלקם כבר נאכלים על ידי תולעים. החפצים מסמלים את קיקיוניותם של חיי אנוש וכל ההישגים שמשיג אדם עלי אדמות בני חלוף. סוג זה של ציור טבע דומם היה מקובל ונפוץ במיוחד במאות ה-16 וה-17 בעיקר בארצות השפלה, גולגולת מת, שעון חול, קתרוס שבור, נרות עשנים ופרחים שעלי הכותרת שלהם נושרים.

דרורה דומיני, אמנית ישראלית, (נ. 1950) בעבודה: "שולחן כפי שהוא" 1989, מדברת על השולחן כרעיון, בזה שהיא מאחדת את השולחנות המשמעותיים שבחיינו, כמו שולחן הגן, השולחן הרומנטי ושולחן מיטה.

תמר רבן, (נ. 1955), במיצג שלה, "דיבורים על צורה" 1997, עומדת על שולחן, ומביאה את הצופה לכך שישתמש בכל חושיו ועקב כך יעבור חוויה טוטאלית.

בתערוכה "פותחים שולחן" מאוחדים אמנים ישראלים אשר לרוב נולדו בחו"ל אך את רוב שנותיהם חיו בארץ. ביניהם אברהם אופק שעסק בציונות ובמיסטיקה יהודית, שמשון הולצמן, יעקב וכסלר, אסתר לוריא, צבי מאירוביץ, אבא פניכל, יצחק פרנל (אחד האבות של הציור המודרני בישראל), פול קור מבטאיו של הריאליזם הפנטאסטי ועוד כאלה המוגדרים כ"אמנים גרמנים" כמו שטיינהרדט ושלום סבא ואחדים שהגיעו לארץ כאמנים בשלים כמו לודוויג שוורין. אליהם מצטרף ברצ’ינסקי, אמן אשר ספג את השפעת האקספרסיוניזם. הוא נספה בשואה.

ליקטה וערכה חנה הרמן