ממקדש למקדש

Attention: open in a new window. PrintE-mail

1.9.2006-22.12.2006
 
על אדמה זו שמפריה אנו שואבים את כוחנו להמשיך הלאה זה 1700 שנה – "ממקדש עד מקדש", בין אז לעכשיו, חיו אנשים, בנו מקדשים ושאפו לחיות בשלום עימה ועליה.
כאז כן עתה, אנו בונים את בתינו, יוצרים עליה חיי חברה ומכונים בשמו של אותו כפר, על אותה אדמה. כאז כן עתה, אנו מתקבצים בתוך ה"מקדש" סביב ראש הקהל הנבחר.

גם היום, כבעבר, המלה הנאמרת ב"מקדש" חזקה ויכולה לשנות את סדרי החברה ולבנות בניינים. ב"מקדש" נקבע מי מהאנשים יתקבלו אליו לאחר תקופת חניכה שנמשכת לפחות שלוש שנים. תערוכה זו בודקת את משמעות המקדש ושואלת האם ה"מקדש" בבר-עם שהוא בית הכנסת- (שנבנה אחרי חורבן הבית השני)- יוצר קווים מקבילים עם חדר האוכל שהוא מקדש מודרני.
מקדש הוא מרכז החברה ולכן הוא נמצא במקום הגבוה בקיבוץ כמקובל במקדשים רבים.

בימי קדם נהגו תושבי בר-עם להתכנס ב"מקדשם" שהיה בנוי מאבנים גדולות והכותרות בו היו מקושטות במיטב הטעם הפגאני של הימים ההם.
דומה כי היו ב"בית המקדש" מחלוקות רבות ולכן היה צורך להקים בית כנסת נוסף. על כותרתו של בית כנסת זה היה חקוק שמו של האומן שיצר אותה : יוסה הלוי בן לוי. יש חשיבות רבה לכך שבמוזיאון בבר-עם מופיע שמו של האומן הבר-עמי הראשון וגם היחיד שיש לו יצירה במוזיאון הלובר בפאריס! יצירה זו "עשתה ירידה", או פשוט נלקחה, והיום היא מצויה במחסני הלובר, אך בעידן השעתוק הטכנולוגי ניתן לראותה אמיתית יותר במוזיאון שבבר-עם, עשויה מפוליאתילן מוקצף. כאז כן עתה מצויה גם בר-עם המודרנית במחלוקות שונות, אך אנו מקווים שלא יהיה צורך במקדש נוסף. התערוכה שואלת שאלות על הקשר בין בר-עם לבר-עם ועל הצורך בהתקשרות עם עברנו ועם היהדות.
מוזיאון בר דוד מחדד את השאלות בכך שהוא נמצא בקו התפר שבין בר-עם המודרנית החילונית לבין היחס האמביוולנטי של תושבי בר-עם ליהדות, להיסטוריה היהודית ולמוזיאון.
כך גם היחס של האנשים למקום.
 
אנו יודעים שהיישוב היהודי בבר-עם שרד מאות שנים, תוך הסתגלות לחילופי שלטון, אימפריות ודתות, כשהוא מקיים את ייחודו הרוחני ב"מקדש מעט" שלו, בבית הכנסת.
בתקופת האימפריה העותומנית שהנהיגה שלום וסובלנות דתית, עזבו אחרוני היהודים את בר-עם ובתי הכנסת שממו וחרבו. לאן הלכו האנשים האלה?
האם אנו נידונים להעלם כשם שנעלמו תושביה היהודים של בר-עם הקדומה?
 
עדי בן חורין