נוף ישראלי

Attention: open in a new window. PrintE-mail

נוף ישראלי
תערוכה  מאוסף מוזיאון בר דוד

קבוץ ברעם 2011

 הציור הישראלי צמח עם הנוף המקומי בחיפוש אחר ייחודיות, שתשקף את המציאות היומיומית של הארץ, על נופיה ודמויותיה.  היחס המורכב לארץ הישנה-חדשה, התבטא לאורך השנים ביצירות רבות, הן באמנות הפלסטית, הן בספרות ובמוסיקה.

ציורי נוף של תל אביב, העיר העברית החדשה- היוו אתגר לאמנים. ציוריהם של ראובן רובין, נחום גוטמן וציונה תג'ר ("נוף בקרבת תל אביב")- כולם צבועים באור בהיר.

זיקתה של האמנות הישראלית בשנות ה-30 לאמנות צרפת, העמיקה את הקשר לנוף. הרומנטיציזם[1] והאימפרסיוניזם[2] הצרפתים שצמחו מתוך אידיאליזציה של הטבע, השפיעו מאוד על הציור הישראלי. האמנים הישראלים הרבים שנסעו לפריס באותה תקופה  ונכללו בזרם שכונה "אסכולת פריס היהודית"- ספגו בה את רוח התקופה.

הם הביאו ארצה , בין היתר, את השפעת כפרי האמנים ברביזון וקאניו סיר מר; כפרי אמנים סמוכים ליערות או לשדות פאסטורלים. הם דגלו בהסתכלות חופשית  יותר בטבע, בסגנון נטורליסטי שהתפתח במשך השנים לסגנון "אסכולת ברביזון".

הם ספגו את השפעת הגגות האדומים: (אליהו אדלר).

הם פעלו במקומות כזכרון יעקב (צבי מאירוביץ: "נוף זכרון יעקב"), המושבה מוצא ליד ירושלים (בין 1938-1942), שבה התקבצו גם אמנים דוברי גרמנית שספגו את השפעת הרומנטיקה והאקספרסיוניזם[3] הגרמניים, ושאפו לגלות את ירושלים.  הם היו ספוגים בהתלהבות והערצת העיר. הם גילו את הערבים תושבי האזור ואת הרי יהודה (לאופולד קרקואר, אנה טיכו  ואיזידור אשהיים)

לפני ואחרי 1948 , משכה גם צפת אמנים רבים.  (משה קסטל). וכן: עין הוד שבכרמל – כפר אמנים שבו התיישב מרסל ינקו (בין מייסדי הכפר) ב-1953.


מרסל ינקו - נוף כפרי, 1946

מאז קום המדינה ועד ראשית שנות ה-60, הייתה ההפשטה דרך להתיישרות עפ"י הקו העולמי (טשיזם[4] או אינפורמל) עבור חברי קבוצת  "אופקים חדשים": היא באה לבטל כמה ממושגי הצורה המקובלים. בישראל התנודד הציור המופשט בין ציור גאומטרי לבין "המופשט הלירי" שיהפוך עם הזמן לדומיננטי. בציוריהם של זריצקי, שטרייכמן וסטימצקי, שהם מהבולטים בקבוצת "אופקים חדשים", מופיעים נופים רבים כמקור ליצירותיהם.
 

יוסף זריצקי- תורן על גגות תל-אביב, 1936

הם בטאו את ייחודיותם ע"י יצירת דגשים שונים כמו: ה"ריחוק" (עפ"י ג. עפרת)- אצל זריצקי ("גגות תל אביב"), או שילוב של נושא "החלון" (אברמוביץ) ועוד.

בהדרגה צמצמו חברי "אופקים חדשים" את נוכחות הנוף ביצירותיהם. במקביל, אמנים אחרים ("קבוצת העשרה"  ו"קבוצת התשעה") המשיכו בנאמנותם לנוף. במניפסט כתבו:

" הרגשנו צורך לחפש דרכי ביטוי חדשות לאמנות שמקור יניקתה הנוף והאדם הישראלי"...

בשנות ה-60 וה-70 המשיכו ציירים ישראלים להתרחק מהנוף הכפרי.

מרכז האמנות העולמי עבר מפריס לניו יורק. המפנה מההשפעה הצרפתית לזו האמריקאית נתבטא גם בציור נופי כרך:(שלמה וונדנברג, חנה לוי...).

בהשפעת האמנות המערבית (בשנות ה-70) הרבו אמני ישראל  ליצור יצירות סביבתיות הקשורות לאדמה.  חלקם נטו לכוון מבני נוף – כמו יצחק דנציגר, או שיקום נוף, כנרמז אצל משה גבעתי :("מחצבת נשר".)

בתקופה זו פרחו בארץ אירועי פיסול בטבע, כמו: בתל חי, רעננה, יער ירושלים, מצפה רמון, סדום ועוד...  במקביל לאלה, המשיכו האמנים שהשתייכו לאוונגארד המקומי כמיכאל גרוס, אורי רייזמן  ושמואל אנגלסברג, לעסוק בנוף הכפרי.


מיכאל גרוס - הכנרת והמושבה מגדל, שנות ה- 70

משנות ה-80  ואילך התגבשה באירופה ובארה"ב מגמה אמנותית שכונתה פוסט מודרניסטית. היא התאפיינה, בין היתר, בחזרה לציור, בשימוש בכל הסגנונות האומנותיים הקיימים, כולל עיסוק בשורשים ארכאיים ומקומיים.

היצירה הפוסט-מודרניסטית בישראל, הוצגה כניגוד לליריקה המעודנת של המופשט הלירי וכניגוד לגישה השכלתנית של האומנים המינימליסטים והמושגיים: היא כללה גם את העיסוק במקומיות ובקשר לארץ.

לעומת זאת חלה בעולם התרחקות  גוברת מציורי נוף. ניסיונותיהן של קבוצת "אקלים" (1973) ושל סדנאות עכשוויות לבסס עמדה חיובית ביחס לציורי הנוף, ולקדם את הנושא לחזית היצירה האמנותית - לא  צלחו במיוחד ועם זאת הם נמשכים עדיין.

ביבליוגרפיה

1. אייל אבישי:- "נופים, ארץ, מבט, ציור" בתוך קטלוג התערוכה נופי ארצינו- הערות על ציור הנוף בישראל, הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה מרץ 2004, ע"ע 7-15 (בעברית)

2. מאור, חיים:-"נופים מסומנים; נוף ומקום באמנות העכשווית בישראל". הוצאת אוניברסיטת בן- גוריון, 2003.

3.עפרת, גדעון:- "בהקשר מקומי". הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.



[1]  תנועה אמנותית שפרחה באירופה מסוף המאה ה-18 עד אמצע ה-19. הזדהתה עם הטבע הפראי, הבראשיתי, והתרפקה על העבר.

[2]  תנועה אמנותית שנוצרה בצרפת בשנות ה-60 של המאה ה-19. התנגדה לתורת הציור האקדמית, הציירים ציירו לרב ישירות את הציור המוגמר, והדגישו מאוד את האור. לא החשיבו את התיאור המדויק של האובייקט המצויר.

[3] אקספרסיוניזם-זרם באמנות המדגיש את תחושותיו הסובייקטיביות של האמן, ולשם כך הוא מגזים עד עיוות את היצירה. בגרמניה , בין 1905 -1925, שלט האקס' באמנות החזותית,ציוריהם של חברי "הגשר" וקבוצת "הפרש הכחול" מאפיינים זרם זה בגרמניה.

[4]  טשיזם-סגנון באמנות אירופה באמצע המאה –ה20.  tacheבצרפתית הוא כתם. האמנים הביעו  באמצעות כתמים וטפיחות מכחול מצבים נפשיים "מופשטים". הם חלק מזרם ה"אמנות לא צורנית"  Informell-לא צורני.