תערוכת מגזרות נייר "חברים מקשיבים לקולך" נעמי שפירא

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

ארכיון פעילויות

 

חברים מקשיבים לקולך - הזמנה לתערוכת מגזרות נייר - נעמי שפירא

 

 תערוכה מרהיבה של מגזרות נייר המהוות פרשנות ומדרש לפסוקים נבחרים מעולם המקרא

 אוצרת: סול לנזיני - מנהלת מוזיאון בר-דוד לאמנות

התערוכה תהיה פתוחה מתשרי ועד כסלו התשע"א, מספטמבר עד דצמבר 2010.

 מתוך ההקדמה לספר של התערוכה "חברים מקשיבים לקולך" / נעמי שפירא:

"האומנות האהובה עליי ביותר היא מגזרות נייר. בעודי ילדה קטנה בחג סוכות, עת הכנו קישוטים לסוכה, התוודעתי אליה בפעם הראשונה. היינו מקפלים את הנייר כמה קיפולים, גוזרים מסביב ולבסוף פותחים. תמיד אחזה בי התרגשות וסקרנות – איך תראה המגזרת כשאפתח אותה. כך עד היום – כל פעם מחדש – שובה את לבי המרקם האוורירי של מגזרות הנייר.

מגזרות נייר הן גם השקפה פילוסופית עבורי. הציור לא מונח על הנייר כי אם מתגלה מתוך שהנייר נגרע, מתוך החורים שבו. הציור הוא למעשה פיסות קטנות, חלקים קטנים ש"חסרים" בנייר והחללים הללו הם שמעניקים ליצירה את יופייה ומהותה. כך אני גם חשה בחיי: החלקים הקטנים שחסרים לי, חלקיקים קטנים שנגרעים ממני – שאינם - הם שיוצרים את המרקם הייחודי של חיי, ומגלים את היופי במה שיש. כל פיסה קטנה שחסרה מגלה בנייר רווח, והנייר שנשאר – המהווה את המגזרת – הוא כמו גשר עדין ואיתן שמחזיק את החורים.

המארג העדין של אומנותי הוא מעין מסננת שמאפשרת לי – בנפילותיי – לנחות בשלום,  כמו רשת בקרקס שמגנה על הלוליין בפעלוליו. הריקוד העדין בין ה"יש" ל"אין" במגזרת מעורר בי תמיד עניין, והפיסות החסרות, שחסרות גם בנשמתי, עוזרות לי לגלות את המארג הפנימי שבי. שוב ושוב אני מוצאת את עצמי מחפשת עוד דרכים להביע את הסיפור הפנימי שלי בין ה"יש" נייר ובין "האין". החורים מאווררים את הנייר האטום והעין מצליחה לראות את מה שמעבר לו.

אך גם לרקע יש חשיבות גדולה במגזרת נייר – הוא תומך בה ומבליט את פניה. הרבה אני מחפשת בתוכי את הקשר בין הרקע הקיבוצי של ילדותי: התרבות, ערכי העבודה, הטבע הנפלא; ובין מה שנחסך ממני: הרקע היהודי שחסר לי כל כך.

מבחינתי, היצירות שלי הן בבחינת: "מגשים יפים לתורה" – תורה אליה כמהתי שנים רבות. אני מחפשת את הדרך לבטא אתנעמי שפירא- חברים מקשיבים לקולך הפסוקים ובכך מתקרבת מילה אחרי מילה, אות אחרי אות לעולם היהודי. מבעד לחורים שביצירותיי מסתנן לו לאט-לאט התפל, ומשאיר את העיקר לבלוט ולהתגלות במלוא הדרו."

הקול – הוא קולה של האישה.

נעמי שפירא, בת קיבוץ יפתח שבגליל, אספה סביבה קבוצת נשים: חברות קרובות , קולגות לעבודה, בנות משפחה ושכנות וביקשה מכל אחת מהן לבחור פסוק מהתנ"ך אליו היא מתחברת או שמלווה אותה לאורך השנים. הנשים באו מגילאים שונים, מעדות שונות ומאורח חיים שונה – חלקן דתיות וחלקן חילוניות .

 

עשרים וששה פסוקים נבחרו על ידי הנשים בנושאים מגוונים: אמונה, הבראה, פרנסה, זוגיות, הורות ומשפחה, התרוממות הרוח, בריחה, נאמנות, התבוננות פנימית, יצירה, שכול ושבר.

לאחר מספר מפגשים עם הנשים, בהן הציגה כל אחת מהן את הבחירה שלה והנימוק לפסוק – ישבה נעמי עם עצמה והתחילה לחתוך , לאט ובשקדנות , פיסה אחרי פיסה. במשך כמעט שנתיים!

התוצאה – מגזרות נייר – מרהיבות ביופיין ובעלות עצמה.

מדברי נעמי:

"...במגזרת הנייר אני מציירת תמונות תוך שימוש בטקסטורות ומרקמים לפי תחושתי והבנתי את הפסוקים. במגזרות הנייר אני עושה מעברים בין פוזיטיב לנגטיב. כלומר, לפעמים הציור חתוך מתוך הנייר ולפעמים הציור נשאר ומה שמסביבו נחתך.

מגזרות נייר הן גם השקפה פילוסופית עבורי. הציור לא מונח על הנייר כי אם מתגלה מתוך שהנייר נגרע, מתוך החורים שבו. הציור הוא למעשה פיסות קטנות, חלקים קטנים ש"חסרים" בנייר והחללים הללו הם שמעניקים ליצירה את יופייה ומהותה..."