"רגע של איור"

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

4.6.2005-10.12.2005 
 
האיור, בלועזית אילוסטרציה (בלטינית illustrare ) או אילומינציה (בלטינית illuminare) הוא ציור - קישוט לטקסט, שראשיתו מגיעה עד לספר המתים המצרי, שנכתב ב-1500 לפסה"נ לערך.

האיורים שמשו בתקופות שונות למטרות שונות כגון קישוט הטקסט וביאורו, אמצעי לתיעוד, חינוך, הוראה ובידור, והם שקפו אירועים היסטוריים חשובים, שינויים חברתיים, רעיונות פוליטיים ושינויים בחשיבה.

טכניקות האיור הן עשירות ומגוונות והתפתחו לאורך השנים. הספרים הראשונים בהם היו לוחות תמונות היו "ספרי הלוחות" (המאה ה-15) שהתפתחו מתוך הדפסת לוחות של פיתוחי עץ, בהם התמונה היא העיקר והטקסט נוסף בכתב. הספר הראשון המקושט בפיתוחי עץ הוא "אבן היקר" של אולריך בונר שנדפס ב-1461 בבמברג. ב-1490 הופיע בוונציה התנ"ך המפורסם של מאלרמי ובו כ- 250 פיתוחי עץ. שנה לאחר מכן הופיע "ספר משל הקדמוני" לרבי יצחק בן שלמה אבן סהילה בהוצאת גרשון סונצ’ינו בברשה (איטליה). זהו הספר הראשון עם איורים שנדפס בדפוס עברי. ציירים מפורסמים כמו דירר (Durer), אפוקליפסה, 1498) והולבין (תמונות לתנ"ך 1538, ומחול המוות" 1547) יצרו אילוסטרציות בפיתוחי עץ.

טכניקה נוספת לאיור היא גילוף נחושת. אמנים כמו גרבלו Gravlot (1773-1699), שרל איזן (1770-1720) ומורו Moreau (1814-1741) , השתמשו בטכניקה זו. תומס ביואיק Bewick המציא את הגילוף בעץ (1784) ומכאן נבעה הכסילוגרפיה - הדפס העץ וגילוף הפלדה אשר שמשו החל מ- 1832 לאיור ספרים.

האילומינציה נבדלת מהאילוסטרציה בכך שהיא מהווה קישוט בכתבי יד או ראשי תיבות צבועים ביד בספרים מודפסים. אחד הספרים המלווה בסוג זה של איור הוא "ספר קלס" Book of Kells מהמאה ה-8. כתב יד עתיק נוסף עם אילומינציה הוא ספר התנ"ך שנכתב בקהיר על ידי שלמה הלוי ברבויה (930).

ב-1262, כתב אברהם בן יהודה בן חיים מפורטוגל מסכת בת 45 פרקים על הרכבי צבעים ואמנות המיניאטורה שהיא עצמה סוג של ציור - עיטור בצבעי אדום וזהב על גבי אותיות ראשונות בפרקים או שמות ספרים.

בגלל האיסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ 4) יהודים נמנעו מלעטר ספרים ובעיקר ספרים המשמשים בבית הכנסת אך אנו מוצאים ספרי תנ"ך והגדות פסח ומגילות מקושטים.

כיוון שההגדה נועדה לשימוש ביתי בלבד, הותרה למאיירים מידה רבה של חירות בעבודתם. אחת ההגדות העתיקות והמסקרנות היא, הגדת "ראשי הציפורים" מהמאה ה- 13. היא מקושטת בדמויות אדם בעלות ראשי ציפורים וחבושי כובעים מחודדים המאפיינים יהודים בתקופה זו.

ציורים של דמויות אנוש עם ראשי בעלי חיים בכלל וראשי ציפורים בפרט, מופיעות בציורים מצריים ומסופוטמיים. ראש העיט מופיע גם באיורים של כתבים נוצרים ומסמל את ישו וג’ון הקדוש.

ב- 1798 הומצאה הליתוגרפיה על ידי זנפלדר (Senefelder) והיא גם שמשה לאיור ספרים. אך רק באמצע המאה ה- 19 עם המצאת הצילום הפכה עבודת האיור מטכניקה המבוצעת בהדפסת יד להדפסת תמונות טכנית.

במאה העשרים האיור התפתח בעיקר בספרי ילדים ובספרות פופולארית שהקומיקס הוא אחד מביטויו.

התערוכה חושפת פן נוסף ואחר של מספר אמנים נבחרים מתוך אוסף המוזיאון, אשר עסקו מעת לעת במלאכת איור ספרים והגדות. בין העבודות המוצגות עבודותיהם של זאב רבן, אבל פן, הרמן שטרוק, שטיינהרדט, לודוויג שוורין, אבא פניכל, עמנואל לוצאטי, רפאל אבקסיס, גרשון קניספל, יוסל ברגנר, ועוד.