30 למוזיאון - תערוכת לאסוף או לחדול

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

30 למוזיאון בר-דוד 

תערוכה גדולה ואירוע פתיחה חגיגי במלאת 30 למוזיאון

איפה: קיבוץ ברעם, מוזיאון בר-דוד

מתי: 22/9/2012 , ו' בתשרי, שבת, שעה 13:00

מה: בפתיחה החגיגית – יהיו מוזמנים , יבורכו ברכות, תהיה אתנחתא מוסיקלית ויושק ספר האוסף של המוזיאון בשם: "קיבוצו של אוסף".

במוזיאון יוצגו שתי תערוכות עיקריות :

תערוכה אחת בקומת הקרקע: "לאסוף או לחדול" אוצרת: דליה בלקין. עיצוב תערוכה - משה אש ותמנע בינימוב אש

 תערוכה שנייה בקומת הגלריה: "צפונות האוסף" אוצרת סול לנזיני, לחצו כאן לקישור לתערוכה

בתערוכה : "לאסוף או לחדול" מומחשת האווירה ששררה בביתו של האספן – משה בר-דוד בחיפה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, מוצגות יצירותיהם של אומני חיפה מאותה התקופה ומוצג מידע על אספנים נוספים שחיו ופעלו בחיפה באותה התקופה. ראו מאמר בהמשך. 




      
                                              


לאסוף או לחדול - אוצרת דליה בלקין

אספנות הנה שיגיון (אובססיה), כזו שמשאחזה בך שוב אין דרך להיחלץ ממנה.

היא כעין התמכרות שלמענה יהיה האספן מוכן להקדיש את כל אמצעיו במרדף תמידי אחרי עוד חפץ, עוד פריט יודאיקה או ארכיאולוגיה ועוד תמונה אמנותית. ארץ ישראל ומדינת ישראל בעקבותיה היוו כר פורה לפעילותם של אספנים: מאוויי בארץ אבות שופעת  ארכיאולוגיה ומורשת תרבותית; התקבצות עולים מרחבי תבל שהביאו איתם פריטי יודאיקה ששימשו אותם מזה דורות עד ערב עלייתם; מעורבות אומנותית יהודית בזרמי התרבות האירופאית המתחדשים לפרקים ומעל כל זה תחושת הכורח של שימור מעט נכסי התרבות היהודית שניצלו מן השואה והפרעות.

חיפה של שנות ה-30' ואילך היוותה קרקע פורייה במיוחד לפעילותם של אספנים. התכנסו בה עולים מאירופה, רבים מהם "ייקים" יוצאי גרמניה ואוסטריה, שהביאו במטענם שכיות אמנות וחפצי חן, עולים ממזרח ומרכז אירופה שברשותם נכסי יודאיקה ולצדם עולי צפון אפריקה וארצות המזרח עם כלי ביתם המסורתיים. שכונת הדר הכרמל תססה בפעילות תרבותית ואמנותית שהיוותה תשתית תומכת לפעילותם של אספנים.

משה בר-דוד, שהיה במשך שנים רבות עובד מחלקת המים של השכונה נחשף לאספנות עוד בילדותו בגליציה. בעלותו ארצה ב-1934 מצא כר נרחב לממש על פניו את שגיונו. כמוהו עשו גם חבריו-מכריו, לעיתים מתחריו, השיל גולניצקי איש "סולל בונה", אהרון ליניאל מומחה הזיפות והאיטום, שמואל רימון המהנדס-ארכיטקט ומנחם פוגלסון איש הרכבת.

כולם היו שכירים או עצמאים קשי יום שהקדישו כל פרוטה לרכישת פריטים לאוספיהם. בתיהם נהיו למחסני אמנות, יודאיקה וארכיאולוגיה. בני המשפחה לרוב הבליגו והשלימו בעל כורחם עם מציאות זו. 

אספנות היתה מעשה של יחידים משוגעים לדבר, אך בעיתה היתה לה חשיבות יתרה בכך שאפשרה כינוס ושמירה של חפצי מורשת יהודית, ארץ ישראלית ומעט גם בינלאומית בחברה שטרם הקימה מוסדות ציבוריים וממלכתיים שבאו במקומם ברבות הזמן. אוספו של משה בר-דוד שנתרם ברובו לקבוץ ברעם היווה יסוד להקמתו של מוזיאון יודאיקה ופולקלור, עתיקות מאוספו של ליניאל נתרמו למוזיאון בר-דוד ומוצגים כאן ואילו אוסף המוזיאון שהקים השיל גולניצקי בביתו בחיפה נרכש על-ידי מוזיאון היכל שלמה בירושלים. פריטים מאוספים אלה נמצאים במוזיאונים ובארכיונים מוכרים, ומיעוטם שמורים עדיין בידי בני משפחות האספנים.

יצר האספנות מלווה את האדם מראשיתו ואוספים למיניהם יתקיימו תמיד. ראויה חגיגת שלושים שנות המוזיאון בברעם שתחשוף ותציג "משוגעים לדבר" אלה ותיתן להם, אם גם שלא בחייהם, הכבוד והתודה שלהם הם ראויים.

 

מראה כללי של מוזיאון בר-דוד:

קצת על משה בר-דוד: הוא נולד בשנת 1904 בעיירה הציורית בז'ז'ני (Brzezany) שבגליציה, פולין (כיום אוקראינה). בן למשפחה מסורתית-חופשית. בנעוריו היה ציוני וחבר בתנועת "השומר הצעיר". ב- 1934 עלה ארצה עם משפחתו: אשתו טובה ובתם רבקה והתיישב בחיפה. למחייתו עבר במחלקת המים של עיריית חיפה. את רוב שעות הפנאי הקדיש לתיאטרון חובבים ובנוסף החל את דרכו כאספן אמנות. במשך השנים התרכז בשני כיוונים: אמנות יהודית וישראלית ותמונות של ציירים גרמנים אקספרסיוניסטים. תוך כדי אסוף רכש ידע והשכלה בכל תחומי האמנות. אספנים, ידידים ואוצרי מוזיאונים רבים נעזרו בידיעותיו והיוו את חוג מכריו הקבוע.  אחרי מותה של אשתו- טובה בר-דוד (1974) החליט בר-דוד שהוא רוצה להעביר את האוסף לברעם וכי שמה של קהילת בז'ז'ני יונצח בו .

משה בר-דוד נפטר ב- 1989, הוא ואשתו טובה קבורים בברעם.

דיוקן משה בר-דוד מאת משה ברנשטיין

קצת על האוסף:

אוסף בר דוד כולל אוסף אמנות יהודית וישראלית, אוסף תשמישי קדושה יהודיים, פריטי פולקלור ואוסף מצומצם של פרטי ארכיאולוגיה. האוסף אשר טופח בעמל רב ובמשך שנים רבות מכיל פריטים רבים המשקפים את ייחודה של האמנות היהודית במסגרת האמנות הכללית.[1] היקפו מהווה אמצעי חשוב להכרת התרבות היהודית, השקפת עולמה והתמורות שחלו בה במשך הדורות.



[1] ההגדרה המדויקת של האמנות היהודית היא סוגיה מחקרית סבוכה המעוררת מחלוקות רבות. יש הסוברים כי אמנות יהודית היא ימיה מימי קדם ועד ימינו בעוד אחרים טוענים כי אין היום אמנות יהודית. לצורך דיון זה נתייחס לאמנות יהודית  ככל אמנות המשקפת תכנים יהודיים ביניהם תכנים דתיים, היסטוריים או מוסריים.