סלון צפון" אוסף בר דוד בבית מני ת"א"

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

"סלון צפון"

בית מני לאומי ת"א

יוני- אוקטובר 2013

הקדמה

המוזיאון הצפוני "מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה" הוא ביתו של אחד האוספים הנרחבים בארץ, הכולל אלפי עבודות ציור ופריטי יודאיקה.

האוסף נוסד בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים בידי משה בר-דוד, שהיה אספן נלהב של אמנות בעלת הקשרים יהודיים וישראליים. בר-דוד צירף ממשכורתו החודשית הצנועה כעובד עיריית חיפה יצירה ליצירה במסירות ובאהבה, עד שיצר אוסף מרשים בהיקפו.

אלפי הציורים, הפסלים ופריטי היודאיקה שאסף בר-דוד גדשו את דירת שני החדרים בשכונת הדר החיפאית עד שלא נותר בה עוד מקום. [תצלום האוסף בבית] בערוב ימיו תרם בר-דוד את האוסף לקיבוץ ברעם השוכן על גבול הצפון, בו מתגוררת עד היום בתו רבקה זיו. בעקבות התרומה שיפץ הקיבוץ בית ילדים, התאים אותו לתצוגות והוסיף קומה שנייה ובה גלריה רחבה לתערוכות מתחלפות. אשתקד חגג המוזיאון שלושים שנה להיווסדו בתערוכת אוסף מרשימה, שחלק קטן ממנה מוצג עכשיו בבית מני. במקביל יצא לאור ספר מקיף על אודות האוסף ותולדותיו.

עיקר חשיבותו של האוסף גלום בחיבור הייחודי בין טעמו האישי של בר-דוד, המבוסס על המשיכה הרגשית אל היצירות, ולהתבוננות שהוא מציע ביצירה האמנותית היהודית בת תקופתו. מתוך תפיסה זו בחר בר-דוד לעקוב אחר שני זרמים עיקריים: הראשון הוא היצירה היהודית באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, והשני הוא קבוצת האמנים שפעלו בראשית גיבושה של התרבות היהודית-ישראלית המתחדשת בארץ.

אמנים אלה בחרו לרוב להתמקד בשני ז'אנרים אמנותיים – ציורי הנוף של הארץ ושל אירופה לצד ציורי דיוקן של גיבורי התרבות היהודית וקרובי משפחתם של האמנים. בהתאם לכך, התערוכה בבית מני מציגה את המבט האישי של האמנים לצד זה התרבותי-יהודי-לאומי. בתערוכה מוצגות גם עבודות של אמנים בני זמננו המקיימות זיקה עם האוסף, בשאיפה להשלים את המבט מזווית ראייה עכשווית.

אוסף מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה מעניין במיוחד בהיותו אוסף מייצג של אמנות הנאספת מתוך אהבה ליצירות עצמן ולאמנים שיצרו אותן. רבות מן העבודות נרכשו במסגרת היכרותו האישית של בר-דוד עם האמנים ומתוך הערכה לפועלם. אספנות זו מבוססת על הדחף לאסוף פריטים שעומדים בשני קריטריונים בסיסיים: הם מעוררים אצל האספן רגשות עזים של זיכרון ונוסטלגיה ומייצגים עבורו את יסודות התרבות שעליה התחנך; בה בעת, הם עומדים בטווח האפשרויות הכלכליות הצנועות יחסית העומדות לרשותו.

אוסף בר-דוד בברעם מייצג את טווח הביניים של היצירה האמנותית – מרבית העבודות הן עבודות צנועות בעלות אופי ביתי, שייתכן ומלכתחילה לא היו נכללות באוסף מוזיאלי. הן מייצגות את האמנות שאיש מעמד הביניים יכול היה לרכוש לעצמו ולהציג בסלון ביתו הקטן ומכאן גם נולד שמה של התערוכה: "סלון צפון."

חגי שגב 

360

גלריה 1

הגלריה הראשונה של התערוכה "סלון צפון" מציגה את שני התחומים העיקריים בהם מתמקד אוסף בר-דוד בברעם. חטיבה גדולה של האמנים היהודים הנודעים שפעלו באירופה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה לצד מבט מקיף ורחב על התרבות הישראלית והפרספקטיבה שלה על ההיסטוריה היהודית המשולבת בזו הישראלית.

ינקל אדלר (פולין 1895 – לונדון 1949)

אדלר הינו מבכירי האמנים היהודים שיצרו במאה העשרים. הוא למד בגרמניה והיה חבר בקבוצת אמני אוונגרד צעירים. בסוף שנות העשרים יצא למסעות ברחבי אירופה ופגש אמנים רבים עימם יצר דיאלוג אמנותי. בעקבות הצגת עבודותיו בתערוכה של אמנות מנוונת בשנת 1937, עזב את גרמניה וקבע את מושבו בפריז. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזר למולדתו והתנדב לצבא פולין, אך שוחרר לאחר זמן מסיבות בריאות, ולבסוף הגיע לסקוטלנד כפליט בשנת 1941. בהמשך עבר ללונדון והשתלב בעולם האמנות המקומי בו היה פעיל עד לפטירתו.

סגנונו של אדלר משלב גישות שהושפעו מיצירתם של האמנים הבולטים שפעלו בין מלחמות העולם, דוגמת פיקאסו, ארפ ולז'ה. הוא אהב להתנסות הן בסגנון הציורי והן בשילוב של חומרים שאינם מקובלים, דוגמת צבעים וחול. ביצירותיו מופיעים מוטיבים יהודיים ותפנימים (ציורי פנים בית) ובמיעוטן אף ניתן למצוא הפשטה.

בתערוכה זו מוצגות שתי יצירות של אדלר: אלגוריה, יצירה מונומטלית המציגה זוג חבוק ומאחוריו ילד קטן על רקע רמזים לנוף מופשט. הציור מופיע על גבי שלושה לוחות עץ גדולים ששמשו כפרגוד שהוצב בחדר המוסיקה של משפחה יהודית מפרנקפורט שהזמינה את היצירה מן האמן, ושממנה נרכשה העבודה כאשר המשפחה הגיעה לחיפה. היצירה השנייה מאת אדלר היא רישום של יהודי אוחז בספר. שתי העבודות ממחישות את סגנונו הפשוט והישיר של האמן המשלב בין עיצוב פיגורטיבי וברור של הדמויות וסגנון מופשט בעיצוב הרקע.

 ינקל אדלר

אליהו אריק בוקובזה

חמשת המתווים לעבודה המונומנטלית קיר ברעם מקשרים בין שני יישובים: קיבוץ ברעם והכפר הפלסטיני בירעם שהיה ממוקם בסמוך עד מלחמת העצמאות. על בסיס תצלומים היסטוריים מארכיון הקיבוץ יצר בוקובזה קולאז' של תמונות נוף והווי, אותן "הוא מפרק ומרכיב מחדש...והתוצאה: מצע קליידוסקופי מרהיב, קרנבל רב רושם של זהויות, שמאפשר לדלות משמעויות ופרשנויות חדשות על העבר ולקיים דיאלוג חדש ופורה עם ההווה", כפי שכותב יוסי יונה.

למרות פשטותם החזותית מציגים הציורים את המורכבות של המצב שהם מתארים. תוך שימוש בתעלולים חתרניים, היוצרים תחושה של סדר דברים שהופר, ערבוב של מין בשאינו מינו, מספר בוקובזה את הסיפור המורכב של התמודדות של קהילות שונות על אותה פיסת קרקע וההשלכות הקשות של קונפליקטים אלו.

אריק בוקובזה -the synagogue- קטע מתמונת  הקיר שיועדה לחדר האוכל

 

גלריות 4-2

נופי הצפון וירושלים – הנוף כרוח ואווירה

אוסף ברעם כולל עבודות רבות שמתארות את נופי הארץ ובראשם את נופי הצפון וירושלים. משה בר-דוד, שהתגורר בחיפה והכיר היכרות קרובה את אמני הצפון, בחר ציורים רבים שתיארו את הצפון ונופיו, הריו ועמקיו, לצד הצמחייה המיוחדת והאופיינית למקום. בהמשך נוספו לאוסף המוזיאון ציורי נוף של אמנים בני זמננו שביקרו בקיבוץ ובמוזיאון ותיעדו את התרשמויותיהם מהנופים והאנשים.

מתוך העניין בתיאור האדם בסביבתו בחר בר-דוד גם ציורים רבים של הנוף העירוני על רחובותיו ובנייניו. היות ולב העניין היה בהיבטים יהודיים, רבים מן הציורים מתארים דמויות יהודים בסביבתם העירונית או בסביבת בתי הכנסת וסמטאות הערים העתיקות של ירושלים או צפת. ציורים אלו של בתי הכנסת וסמטאותיה של העיר העתיקה מעבירים תחושות של קדושה ורוחניות הנטועה בנוף.

קומה ב'

הדיוקן היהודי – הדמות המשתנה

הדיוקנאות שבחר בר-דוד לכלול באוסף חושפים את השינוי החד שחל בייצוג היהודי לאורך המאה העשרים, כמו גם את האופן שבו ראו האמנים את נפש האדם היהודי. ניתן לזהות באוסף שתי מגמות הפוכות: האחת, דמות היהודי האירופאי של המחצית הראשונה של המאה העשרים; וכנגדו היהודי הנמרץ של ראשית היווצרה של התרבות בארץ ישראל.

הדיוקנאות המוקדמים, שנוצרו ברובם באירופה, מתארים דמות נזילה המתוארת בקווים זורמים, כמו בדיוקנאות הקטנים של מאנה כץ, ולעיתים אף משלבים בין הרקע לבין הדמות עצמה. לעומת זאת, ציורי הדיוקן שנוצרו על ידי אמנים שחיו בארץ מתארים דמויות חזקות, מנהיגות וזקופות, בעלות נוכחות משמעותית בציור, כמו גם בחיי הציבור. דוגמאות בולטות לכך הן דמותה של נערת הפלמ"ח של לודוויג בלום או יהושע חנקין של פנחס ליטבינובסקי.

ליטבינובסקי

 

48