"התחדשות" יצירות חדשות באוסף מוזיאון בר דוד

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

התחדשות

יצירות חדשות מאוסף המוזיאון

אוצרת: חנה הרמן    

אמנים משתתפים:  אשד(גולדברג)ענת, בגאר זאן נואל, בוקובזה אליהו אריק, ביכונסקה אירנה, בן נון מירית, גילינסקי יואל, גרינפילד יצחק, המאירי שמעון, זאק סטלה, יסעור דוד, כספי יובל, מרון יגאל, מרקוסון לורנס(מרקי), ניר אמיר, סידי אליהו, פיטוסי ג'יל, רז גיא, שוובל אוון, שפירא נעמי

 

פתיחה: 21/2/14

 

נעילה: 22/3/14

 

התערוכה היא אוסף יצירות שנתרמו ב-6 השנים האחרונות ע"י אמנים שהציגו במוזיאון. מה שמרחיב, מעשיר ומרענן  מאוד את האוסף. לכאורה לא יכול חוט מקשר לתערוכה, אבל המפריד בין היצירות הוא גם המשותף לתערוכה הזו. האוצרת התכוונה להראות את מגוון החומרים הרב שניתן לעסוק בהן ביצירה ואת טכניקות העבודה הרבות שהשתמשו בהן. מגוון החומרים כולל: צבעים שונים (גואש, שמן, טושים, פסטל, אקריליק, דיו, צבעי מים, עיפרון) , נייר, קרטון, מתכות, זכוכית, אבן גיר/ בזלת, צלולואיד, עץ ופורצלן. מגוון הטכניקות כולל: משיכות צבע על בד/דיקט, גירוד שכבות צבע, התזת דיו, תרסיס, מגזרת נייר, תחריט, רישום, הדפס, גי'קלה, פיסול, מיצב, צילום והולוגרמה.

 

מירית בן נון: ללא כותרת, 2008 אקריליק על דיקט - הציור שלה אין לו הגדרות מקובלות. נראה כמו ציור עכשווי. אבל הוא נעדר מאפיינים "עכשוויים", המשקפים את רוח הזמן והמקום. זהו ציור שמדבר בשפה זרה, השייכת, לכאורה, לזמן ולמקום אחרים; ציוריה ניחנים בחושניות ובצבעוניות עזה. עם מאפיינים נאיביסטיים וארכיטיפיים המאזכרים אמנות עממית; יחסי הגודל בין דימויים שונים באותו הציור אינם נאמנים למציאות, והפרופורציות "שגויות", בדומה לאמנות שבטית וילידית באפריקה, אוקיאניה ואוסטרליה. המוטיבים משוכפלים כמו בטכניקות של אריגת שטיחים. המוטיבים של אמנות הפופ המערבית ביחד עם מוטיבים קמאיים, טוענים את הציור במתח היסטורי ותרבותי, בין אז לעכשיו, בין שם לכאן.

סטלה זאק: אישה עם כובע וגלימה, 1975-1973 שמן על בד, וטיול בפארק, 1993 שמן על בד- סטלה משקיעה בעבודותיה את כל עולמה הפנימי. כפי שנפש האדם הנה דבר מורכב – כך גם ציוריה. הם בנויים שכבות-שכבות, משתנים עם שינויי התאורה, עם ראייתם מלפנים ומאחור. טכניקה מיוחדת זו שפיתחה מאפשרת לה לבנות את יצירותיה נדבך אחרי נדבך, לשקף מחשבות ורגשות. למרות הצבעוניות העליזה והרושם התמים, הילדותי, המתקבל בעת ההתבוננות הראשונית בעבודותיה, הרי שמשחקי האור והצל חושפים את הסיפורים העגומים, המעיקים, המסתתרים מתחת לפני השטח. בחיים.

סטלה זאק להפצה התחדשות

אירנה ביכונסקה: מצב נתון, 2008 פי.וי.סי., צילומי רנטגן ומתכת - לחומרים תפקיד מרכזי בעבודותיה. צילומי רנטגן, תצלומים, טקסטים, סיבים – הטעונים מלכתחילה במידע כלשהו והם בעלי עבר/היסטוריה של התנסויותיה וחוויות של אירנה. היא משנה את צורתם של חומרי הגלם לחלוטין ע"י חיתוך צילומי הרנטגן וכך המידע העצור בתוכם הופך לזיכרון של מידע בלבד. האור הטבעי או המלאכותי הינו מרכיב נוסף ובלתי נפרד בעבודותיה ובעל תפקיד כפול: תחילה הוא זה שקרניו מאפשרות עשיית תצלום מסוג כלשהו ובסיכום הוא זה שביכולתו להעניק איכויות חדשות לאלמנטים אטומים וחסומים.

נעמי שפירא: לכבוד שבת, 2010 מגזרת נייר. אמנית מגזרות נייר המציירת תמונות תוך שימוש בטקסטורות ומרקמים לפי תחושות והבנת הפסוקים. במגזרות הנייר ישנם מעברים בין פוזיטיב לנגטיב: יש והציור חתוך מתוך הנייר ויש שהציור נשאר ומה שמסביבו נחתך. כמו השקפה פילוסופית עבורה. הציור לא מונח על הנייר כי אם מתגלה מתוך שהחורים שבנייר הנגרע. הציור הוא למעשה פיסות קטנות, חלקים קטנים ש"חסרים" בנייר והחללים הללו הם שמעניקים ליצירה את יופייה ומהותה.

אליהו סידי: רמלה, 2003 צבעי גואש על נייר - הייצוגים הדתיים של סידי מעוצבים באופן דקורטיבי, בשילוב אותיות בודדות וטקסט  והצורה הדו ממדית, שטוחה מהווה תיאור נרטיבי. הדמויות מעוצבות באופן דקורטיבי וסטריאוטיפי, הן שטוחות ובדרך כלל בפרופיל. המאפיין הבולט של סידי הוא הקשר הישיר אל עולם הטקסטים היהודיים ממנו הוא מקבל השראה ומפרש אותו באופן אישי. אותה פרשנות אישית משוחררת של סידי יוצרת שילוב בין מסורת הציור הנוקשה לאנאכרוניזם של זמנים וחוש הומור דק. סידי הוא אמן שפועל בשדה האמנות שנים אך ללא נראות ציבורית משמעותית. בשנים האחרונות הוא פרץ  לתודעה. פריצתו מעידה על שבירתם המובהקת של מוסכמות העבר באמנות.

יצחק גרינפילד: מדיטציה על שדי, 2004 הדפס ג'יקלה על נייר, הדפס דיגיטלי - מצייר סדרות של יצירות בטכניקה מעורבת שכללה קולאג' ומונוטייפ, צבעי שמן ואקריליק על נייר, על בד ועל לוחות דיקט. הוא גם יוצר אסנבלאג'ים עשויים מחפצים שהוא מוצא ברחובות העיר: קפיצי שעון, מפתחות, מנעולים, כריכות ספרים ישנים..בשיטה הנקראת ג'יקלה שהיא הדפס דיגיטלי.

אליהו אריק בוקובזה: חדר אוכל, מתוך הסדרה "קיר ברעם", 2012 אקריליק על קרטוןהיצירה היא אחת מ-5 חלקים של "קיר ברעם", שהוכנה לתערוכתו "במקום הזה". ציורים המתבססים על צילומי ארכיון בקיבוץ ברעם שסופרו באמצעות צבעים ססגוניים, פיגורטיבים ובסגנון נאיבי, צבעוני ושמח ועם הומור רב. במקצועו רוקח שאהב לצייר תמיד, מחמאות הלקוחות בבית המרקחת למראה תמונותיו שהיו תלויות על הקיר, הניעו אותו להחליט להקדיש את חייו רק לאמנות. רבות מיצירותיו עוסקות בזהויות המקומיות לצד זהותו המורכבת מזהות תוניסאית, צרפתית, יהודית וישראלית.

  ענת אשד: ענת אשד גולדברג אישה, בית, גבעה, 2000 יציקת פורצלן - דמויותיה של ענת, בין שהן מיניאטורות הנתונות בעולם משלהן ובין שהן גדולות ממדים, בין שהן שקופות כפוליאסטר, נוקשות כעץ, דקות כחוט תיל, או פריכות כמלח ובין שהן מעוצבות בתלת-ממד או מצוירות על בד, הריהן כניצבים בתיאטרון עלום, ספק ממשיות וספק דמויות-חלום. הדמות החוזרת בכמה עבודות –הצופה למרחק ומתבוננת פנימה, מאששת את קיומה בהווה ובו-בזמן את תלישותה מן המציאות שסביבה. היא מצמיתה את הדמויות למקומן לעד.

יואל גילינסקי: יואל גילינסקי לא כותרת, 2000 אקוורל וטושים על נייר- מתוך דבריו של האוצר חגי שגב: "יואל גלינסקי יותר בתפר שבין הנאיבי למושכל, בין המיסטי לארצי. גילינסקי נמשך בעיקר לטקסטים שיש בם משום מסתורין ואניגמטיות, דווקא המקורות שהסוד הגלום בהם רב על הפרושים המקובלים, הם שמושכים אותו, מפני שהם מאפשרים למאגרי הדמיון הפרטיים להמציא פרשנויות שונות, חדשות ולפיכך, אישיות יותר עבורו כיוצר."

לורנס מרקוסון מרקי: פרחים, 2003 צבעי פסטל על נייר - הוא  מספר על עצמו "אני מרגיש בר מזל לגור באזור הגליל העליון ואני מקווה שמה שאני מרגיש בנוף הזה, בא לידי ביטוי בציורים שלי, אני לא איש דתי אבל המקומות האלה משפיעים עלי מאוד כך שאני מרגיש שאני חייב לצייר אותם ".עיקר ציוריו הם נופים מאזור עמק החולה והגליל העליון. נופי טבע של צומח בעיקר במקווי מים. מצייר בטכניקות של פסטל וצבעי שמן. הסטודיו שלו ממוקם בקיבוץ כפר הנשיא, עליון.

ג'אן נואל באגר:  ל"ג בעומר במירון, 2012 צילום על נייר - הצילום אצלו הוא תחביב. הוא לא למד מעולם צילום באופן מסודר. הוא מעיד על עצמו שהוא אוטודידקט. כשהיה צעיר עבד במעבדות צילום ושם נחשף לצילומים רבים באיכויות שונות. הוא למד מהתבוננות בכל אותם צילומים, מהטעויות ומהדברים הנכונים שעשו הצלמים שאת צילומיהם פיתח. המצלמה הראשונה בה צילם הייתה של אביו. את השנייה כבר קנה מחסכונותיו. כיום הוא מצלם במצלמה יקרה ומשתמש בעדשות מסוגים שונים.

שמעון המאירי: שברי חנוכיה, 2009 הולוגרמה - יוצר ההולוגרמה שמעבירה לעינינו את כל המידע החזותי שמגיע מהגוף המצולם על כל שלושת ממדיו, בניגוד לצילום רגיל, שהוא רק שני ממדים. ההולוגרמה רושמת על סרט הצילום את מפגש קרני האור שהוחזרו מגוף תלת ממדי, עם קרן אור ישירה. הולוגרמה היא כמו קסם. היא יוצרת אשליה. זהו כעין דו שיח בין הצילום השטוח והדו ממדי לבין ההולוגרמה שהיא תמונה תלת ממדית. הדיאלוג מתרחש גם בממד אחר. הוא קורה במרחב המחשבה וההתבוננות שבין המציאות עצמה, אם קיים דבר כזה, לבין חווית האשליה הבוראת את המציאות. הארת ההולוגרמה באור מתאים, גורמת לשחזור כל הקרניים שהגיעו מהגוף, כלומר, ליצירה מחדש של הגוף התלת ממדי.

גיא רז: שערי ירושלים, מתוך הסדרה הכותל הערבי, 2002 נייר צילום על PVC ו דרום תל אביב, 2000 נייר צילום על PVCגיא רז עוסק בדיון של זיכרון ושכחה בחברה הישראלית. רז חוקר את ההיסטוריה של הצילום. ספרו של רז "צלמי הארץ- מראשית ימי הצילום ועד ימנו" מהווה גם הוא תיעוד מחקרי והנו הניסיון הראשון מסוגו לתאר בהיקף נרחב את ההיסטוריה של הצילום בארץ ישראל כפי שמופיעה ביצירותיהם של מאות צלמים אשר פעלו בארץ במשך 150 שנה.

איוון שוובל: רכבת הגירוש / יהודה, 1994 שמן על בד והחשמלית בגטו / כיכר ציון, 1994תחריט - הסבל האנושי אצלו משכפל את עצמו במעגל הזמנים. הוא מצטט מאמנים ספרדים אל גרקו, גויה, ולסקז. החיים בכל מקום הם המשך ישיר למה שקרה בשואה. לכן הוא מצייר בכיכר ציון את הרכבת לאושוויץ.

שוובל אוון להפצה להתחדשות

 

 

דוד יסעור: מחווה לתרבות הקדומה 2008 מתוך מיצב  פסלי בזלת - אבן הבזלת היא החומר העיקרי בעבודותיו של יסעור. את אבן הבזלת המקומית, שמקורה במגמה הרותחת שפרצה מהרי הגעש, פגש לראשונה בהיותו קצין לוחם ברמת הגולן במלחמת יום כיפור, ונשבה בקסמה. דוד יסעור, אמן, מתכנן ומבצע עבודות פיסול ללקוחות פרטיים ולרשויות מקומיות ברחבי הארץ והעולם, מוביל ימי פיסול קבוצתיים בשיתוף הקהילה ומארח קבוצות ויחידים. דוד האמן יוצר קשר עם התרבויות העתיקות שחיו באזור לפני אלפי שנים, ונותן לכך ביטוי ביצירותיו המשופעות בכלי עבודה עתיקים וביסודות קדומים.

יגאל מירון: סירנות, 2006 ברזל ואבן - פסליו מדברים על עברנו הרחוק ומתחברים להווה העכשווי, על מלחמת הקיום שלנו בוורסיות שונות בהתאם לתקופה ולזמן. מירון, אמן אינטואיטיבי שעובד לרוב מתוך תחושות ופחות מתוך החלטה הכרתית, שפתו מטפורית וקונספטואלית והוא יוצר במגוון חומרים (אבן, ברזל, עץ ועוד).

ג'יל פיטוסי: סליחות במירון, 2013  צילום על בד - חבר בקיבוץ ברעם. מאז בגרותו נהג לצלם אנשים וחברים וחשב עצמו לחובב צילום וחלומו היה לעסוק בתחום של צילום קולנועי ותסריטאות. בשלוש השנים האחרונות התחיל ללמוד צילום בצורה מסודרת ומקצועית. הוא למד בקבוצות קטנות בקורסים שונים ולאחרונה סיים ב"ויצו" קורס צילום מקצועי.

גיל פיטוסי להפצה התחדשות

 

יובל כספי: "אברהם",לאחר שץ ולילייאן, מתוך הסדרה "קץ הפלאות", 2005 טכניקה מעורבת על נייר, דיו, צבעי מים, עיפרון ותרסיס צבע אקריליק ציור ותרסיס - יצירותיו מושפעות מאוד מעולם הקומיקס ובהם מופיעות דמויות מאוירות, קומיות, וגם מופשטות  עם הבלטה של נרטיב פוליטי או תרבותי. כספי מתכתב עם אבות האמנות הישראלית לצד אמנים קלאסיים. אמנים כמו דירר, דורה, בוריס שץ, זאב רבן, אפרים משה ליליין ורפי לביא. כספי היה רוצה להמציא זרם חדש באמנות, שבו עשיית האמנות עצמה היא פאן ושהאמנות תהיה לא רק ליודעי ח"ן שמכירים את ההיסטוריה של הפופ-ארט. עבודותיו בודקות את המתח שבין הדימוי הקונקרטי בקומיקס לבין המופשט וגבולות החיבור שבין שניהם.

אמיר ניר: סטודיו האמן, 2003 רישום דיו על נייר - צייר פיגורטיבי. תיאוריו של אמיר ניר בשונה, מתפיסת הזרם הציור הראליסטי הרווחת בארץ תחת מטהו של יצחק הירשפלד, מותירה את המציאות על הבד, מבליטה את מערכות היחסים בין הדמויות על הרקע, מדגישה בין הלבוש והעירום ובעיקר מחברת בין הצופה לאמן המציץ. כל אלו ללא שזירת דימויים ורמזים על סמליות אחרת. ניר מרכיב את הקומפוזיציה מסצנות בודדות הכוללות מודליים נשיים, טבע דומם ברקע החלל האדריכלי בהם הן מופיעות. התהליך כולל רישום אנטומי מדוקדק ובאותה העת גם רישום של מערכת היחסים בין האנטומיה למצע הציור. במעבר מהרישום אל עבודת הצבע משתמש ניר בשכבות צבע רבות ומטושטשות במשיכות המכחול. בדרך זו הוא מדגיש את מצע הציור, מבליט את הדמות הפיזית המתוארת ומצמצם את החלל.

 

התחדשות חלל להפצה