משותף – מפריד

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

אמנים מהגליל העליון
אוצרת: סול לנזיני
 
פתיחה: 08/03/2008 נעילה:  26/04/2008
 
אמנים רבים חיים ויוצרים באזור הכפרי של הגליל העליון, מרוחקים מהמרכז – תל אביב.
ב- 1920 כתב ביאליק בעודו יושב בניכר, את מאמרו "אמנות טהורה", שם התייחס לעשייה אמנותית היהודית החדשה. וכך הוא כותב: "אמנות ובעלי אמנות מעורים בקרקע גדלים באווירו הטהור של הכפר, מצמידים פיהם לשדי האדמה ויונקים ממנה – מה יפה החזון".

על פי ביאליק, כדי ליצור, זקוק האמן לקרבת האדמה, לריחוק מהמרכז הסואן, לשקט ולשלווה לפסטוראליה וההרמוניה של חיי הכפר.
בארץ ישראל מתפתחות בו זמנית קבוצות שונות של אמנים כאלה שישמרו על קרבה והרמוניה עם הטבע ויתיישבו בישובי ההתיישבות העובדת וכאלה שיתיישבו במרכז התל אביבי, שם מתפתחת האמנות הארץ ישראלית.
האמנים הקרובים לטבע מציירים את נוף סביבתם ומפסלים בחומרים המצויים במקום כמין חיפוש אחר אותנטיות תרבותית יצירתית.

בקיבוצים החיים השיתופיים מצד אחד מאפשרים ותומכים ביצירה ומצד שני יוצרים מתח בין הרצונות האישיים והצורך ליצור לבין החובה לתרום למערך העבודה, התרבות והחברה. האמן הקיבוצי, אם יש כזה, נמצא בקונפליקט פנימי תמידי ונע בין שני קצוות ברצף בן האוניברסאלי- אישי לבין הקולקטיבי-קיבוצי, בין מצבו האישי, פרטי פנימי לבין הזדהות עם העשייה השיתופית-קיבוצית. הוא צריך לשרת את הציבור באמנותו וגם לבטא את עצמו כאינדיבידואל מה שלא תמיד עולה בקנה אחד.
בפרספקטיבה של זמן אפשר לומר כי האמנים הקיבוציים מצאו את הדרך לבטא ולתרום לקולקטיב (יצירת כרזות, קישוטים לחגים, איור חוברות וספרים) לצד העשייה האישית וביטוי קולם וגונם היצירתי והייחודי.
 
התנועה הקיבוצית על כל זרמיה ראתה באמנות חלק בלתי נפרד מהווייתה התרבותית, לכן הוקמו מוסדות וארגונים אמנותיים, ניתנו זכויות ותנאים ליוצרים ותמכו בקבוצות של אמנים שעבדו ויצרו יחד סביב נושא משותף.
כיום בעידן ההפרטות והשינויים העוברים על התנועה הקיבוצית, אמני הקיבוץ נמצאים המצב של קריסה. אין תמיכה של הקולקטיב והכרה קיבוצית בהם. אמנים צעירים, באופן פרדוקסאלי, מוצאים מפלט בעיר הגדולה, רוצים ומעדיפים להיות במגע ישיר עם המרכז תל אביב. אחרים, לעומת זאת, בעלי משפחות ומבוגרים יותר, רואים עדיין ביישוב הכפרי הקטן סוג של חממה אשר בתוכה וממנה יכולים להמשיך ליצור ולקשור חיבורים למרכז. הפן הקולקטיבי ביצירתם נעלם כליל ומה שנותר הוא הביטוי של הפן האינדיבידואלי של כל אחד ואחד בנפרד.
 
בתערוכה זו של אמני הגליל העליון, בה מציגים עשרים ותשעה אמנים, ותיקים לצד צעירים, ציירים, פסלים, רושמים, ואמנים העוסקים באמנות ממוחשבת, בקשנו להראות את המשותף והמפריד ביניהם, להדגיש כיצד כל אמן ואמן מוצא את ביטויו האישי ויוצר תוך חיבור אל פנימיותו שלו, וכיצד כל אחד מתייחס למצב הגיאוגרפי והסוציו-פוליטי של האיזור בו הוא חי ויוצר.