סעודה

לתשומת לבך, יש לפתוח חלון חדש. הדפסהדואר אלקטרוני

סעודה - תערוכת בהשתתפות אמנים שונים במוזיאון בר-דוד

אוצרת: סול לנזיני

פתיחה: 10/09/2009  נעילה: 28/11/2009


לסעודה מקום חשוב במסורת האנושית בכלל והיהודית בפרט. סעודות נערכות לציון טקסי חיים: ברית מילה, חתונה, חגים ומועדים כמו סעודת שבת, סעודת חג או סעודה מפסקת בים הכיפורים.
סעודה חגיגית לציון אירוע משפחתי נזכרת כבר בספר בראשית: "וַיַּעַש אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק" (בראשית כא 8). בתקופת המקרא נהגו לקיים סעודת מצווה גם בראש חודש: "הִנֵּה חֹדֶש מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל" (שמואל א כ 5), וכן בתקופת הבית השני, נהגו לקיים סעודה גדולה בירושלים, כחלק מטקס קידוש החודש.

מתוך התערוכה סעודה במוזיאון בר-דוד

לסעודות הוזמנו בני משפחה קרובים ורחוקים ואנשי הקהילה המוכרים והמכובדים.
בדברי חז"ל מוזכרת פעמים רבות הסעודה הגדולה שעתיד אלוהים לערוך לצדיקים באחרית הימים, בה יוגשו: הלווייתן, שור הבר והיין המשומר. (בבא בתרא עה, א; פסחים קיט, ב; ברכות לד, ב; מדרש רבה, ויקרא יג, ג, ועוד).

 

בגמרא מסופר כי הלווייתן שיוגש בסעודה, הוא אחד משני הלווייתנים שנבראו בששת ימי בראשית, זכר ונקבה, כאשר לאחר בריאתם הקב"ה "סירס את הזכר, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא" (בבא בתרא עה א).

גם שור הבר שיוגש בסעודה, הוא אחד משני השוורים שנבראו בששת ימי בראשית, זכר ונקבה. "מה עשה הקב"ה: סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא". (שם)

על היין המשומר נאמר כי היין שיוגש לצדיקים בסעודה העתידה, ייסחט על ידי אלוהים מן הענבים שנבראו בששת ימי בראשית (ברכות לד ב).

על מעמדו של השולחן בחיים היהודיים מעיד המדרש הבא: "בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שאין בית המקדש קיים, שולחנו של אדם מכפר עליו (ברכות נה א). על פי מדרש זה, שולחן הסעודה נחשב כתחליף למזבח שחרב, ומנהגים רבים נובעים מזיהוי זה. לדוגמה: נוהגים לכסות את הסכין בשעה שמברכים כי על בניית המזבח כתוב: "כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ’, כה). עריכת טקס קידוש ליל שבת וחג והברכה על הנרות, היין והחלות ליד השולחן, באה במקום מנחת הדגן התירוש והיצהר על המזבח ביום השבת.


על פי הברית החדשה (מתי כו’ 26-29), כניסתו של ישוע לירושלים התרחשה סמוך לחג פסח. סעודת פסח זו, מכונה במסורת הנוצרית "הסעודה האחרונה" והיא שימשה כמקור ליצירות אמנות רבות. בראש ובראשונה עומדת היצירה של ליאונרדו דה וינצי (1452-1519) מ- 1497 הנמצאת במנזר סנטה מריה דלה גראציה במילאנו, אליה מצטרפת "הסעודה האחרונה" בתבליט מהקתדרלה של סן זנו מהמאה ה-12 של פיסטויה בטוסקנה, איטליה. לאחר תחייתו של ישוע, מסופר בספר לוקס כד 30, כי אנשים פוגשים אדם בדרך לעמאוס ומזמינים אותו לסעודה ותוך כדי ארוחה מתגלה לפניהם ישוע בעצמו. התגלותו של ישוע וסעודה זו שימשה כמקור והשראה ליצירות אמנות כמו "סעודה באמאוס" (1600) של מיכאלאנג’לו מריס דה קרווג’ו (1571-1610).


קארווג’יו, מצייר את הרגע שבו ישוע גלוח הלחיים בוצע את הלחם ועיניהם של שני תלמידיו נפקחות להכירו. בשולחן, שסביבו הם יושבים, מטפל הצייר כאילו היה " טבע דומם", קנקן המים, הלחם, המפה, סלסלת הפירות בקצה השולחן והציפור מרוטת הנוצות מצויירים בקפידה. תלמידיו של ישוע בקרבתו: פטרוס נדהם, פורש את זרועותיו לצדדים באופן המזכיר את הצליבה והתלמיד השני, קליופס נתפס כששתי ידיו האוחזות בידיות הכסא ומסייעות לו להזדקף על רגליו כאילו מנסה לעמוד ולבדוק מקרוב אם מה שרואות עיניו ושומעות אוזניו אכן אמיתי ואילו ישוע נינוח, בהבעה רגועה כך גם המארח בעל הפונדק עומד לצידו כאילו לא מבין את הדרמה שמתחוללת סביבו.


באמנות העכשווית, אנדי וורהול (1928-1987), באמצעות פעולות השכפול שלו, הופך את המיתוס לעממי. כך הוא עושה ביצירתו "הסעודה האחרונה" (1986) הנמצאת באוסף שפיגל בניו יורק. 
ג’ודי שיקגו (נ. 1939), השייכת לזרם אמריקאי פוסט מודרני, ביצירתה "מסיבת ערב" , בנתה שולחן משולש עם 39 מקומות לנשים החשובות מבחינתה, במטרה לשכתב מחדש את ההיסטוריה. 
הסעודה האחרונה של עדי נס, צלם ישראלי המציג בצילומיו סיטואציות שונות תוך התייחסות חברתית והיבטים גבריים, הינה אינטרפרטציה של "הסעודה האחרונה" של דה וינצ’י ובה מוצגת קבוצה של חיילים בהעמדה דומה.
בתערוכה "סעודה" המוקדשת לחגי תשרי, כל אחד משלושה עשר האמנים המשתתפים בה מתייחס בדרכו הייחודית לשולחן הסעודה כמקום מפגש ובודק את מערכת היחסים בין הסובבים אותו. חלק מהאמנים רואה בשולחן הסעודה הזדמנות למפגש, לקרבה, לדו שיח, לחיבור, לחוויה משותפת, חלק אחר מדגיש את הזרות והניכור בין הסועדים ואצל אחרים מודגש רגש של קדושה הערכה וכבוד למעמד.