סימנים וכותבים
לוח כתב יתדות, בדבר לחם, אומה, תחת שלטון המלך שו-סין. 2035 לפנה"ס לערך
הכתב הינו מערכת סימנים אשר נועדה לייצג את השפה המדוברת באופן גרפי.
השינוי באופייה של החברה האנושית מחברת ציידים-לקטים אל חברה חקלאית-מסחרית בעלת שלטון מרכזי הוא, שהוביל להתפתחות הכתב הראשון, שנוצר באזור הסהר הפורה. כתב זה התפתח לכתב היתדות השומרי בסביבות 2700 לפנה"ס והיה בשימוש בקרב השומרים, האשורים, הבבלים והחיתים. תחילה נכתב במאונך ומאוחר יותר התהפכו ונעשו למופשטים יותר. סימניו וסמליו נכתבו באמצעות טביעות של מקל קנה סוף הנקרא "סטיילוס", על לוחות חומר עשויים טיט רטוב. לאחר הליך הכתיבה, נהגו לשרוף את הלוחות ובכך להפוך אותו לבלתי מחיק.
במחצית השנייה של האלף ה-1 לפנה"ס החל הכתב האלפביתי ארמי-עברי לדחוק את רגלי כתב היתדות ולתפוס את מקומו עד שנעלם כליל במאה ה-1 לספירה.
מקורו של הלוח הנו מתקופת ה"רנסנאס השומרי" (תקופת האור השלישית). שומר, שמיקומה היה בדרום עיראק המודרנית, הייתה מחולקת לערי מדינה שנלחמו ביניהן באופן תדיר: בין הערים הראשיות ניתן למצוא את אוּר, ארך ולגשב. ערים הללו היו מחסני תבואה וכספים, שמוקמו בתוך מקדשים. במטרה לפקח על התכולה הנכנסת או לחילופין היוצאת היה צורך בפיתוח מערך רישומי או במילים אחרות, מערך בירוקרטי. כך למשל הלוח המציג כיתוב "בדבר לחם". יצירת מערך בירוקרטי שכזה מעידה על קיומה של חברה ענפה בה הייתה מערכת שלטונית מוסדרת בעלת היררכיה חברתית מסוימת.
