התערוכה עור הפוך בחלל של מוזאון בר-דוד בקיבוץ בר-עם, עוסקת בתמורות שהזמן מחולל בעיצוב זהותם של פרט וחברה. מתקיים מפגש בין שתי זהויות זו הערבית והיהודית .לכל אחת יש את הנרטיב המעוצב שלה עם גלגוליו ההיסטוריים. הצטלבות של שני נרטיבים משליכים על מושג של שייכות למקום .אסד בוחן דרך מהלך כמעט שאמני, באמצעות שפת ציור הייחודית לו מושגים של זהות ,שייכות ומקום. הוא בוחר צילומי פורטרטים של תושבי קיבוץ בר-עם ותושבים לשעבר של הכפר המרוני בירעם ,המתגוררים בחלקם בגוש-חלב ומצייר על פיהם רצף של ורסיות לכל פורטרט , בתהליך הציור משתנה זהותו של המצויר. השינוי הוא מטפורה לכישלון המובנה  באפשרות לייצג את העבר, ואת הזהות של המצויר וגם לא את המקור הנשכח. התהליך הציורי המוצהר של אסד הוא אקט של ריפוי על ידי שכחה והתחלה מחדש . כמו להפוך את העור עם הכאב ולחשוף את הפוטנציאל המרפא. אסד משלב אובייקטים פיסוליים לצד ציורים . עציצים עם ייצוגים של עצים מקומיים בתוך בטון יצוק .האירוניה והמהלך החתרני המחושב עם שפת ציור מערבית לצד אלמנטים אורנמנטים מעמידים שאלות על התקיימות של ישות אחת לצד רעותה. המופרכות של הציור לשרטט זהות מודגשת בהחלטות ובמהלכיו הציוריים המודעים של אסד .