יאיר גרבוז יוצא למסע אוטופי להודו המדומיינת שלו, משרטט לנו הודו אחרת ומנסח את הודו באופן שונה מסיפורי מסע נפוצים במקומותינו. גרבוז משרטט מבט אחר יתכן כדי לאתגר ולערער על אותה נכספות מגולמת במיתוס העלייה לרגל להודו של התרמילאים הנוהים לשם. גרבוז מתמלל את הודו ברישומים. אותם רישומים מידיים בשפתו הייחודית, שנרקמו מקו מחשבה משורג של סצנות רחוב עם אותו ברק של אותנטיות הודית טיפוסית. קו מחשבה מסועף שחובר למחשבות, מחשבות למילים ומילים לרצף דימויים של קו גרפיט חי ונושם. דימוי נולד מתוך דימוי, כרשת מחשבות ורשת דימויים. גרבוז לא היה בהודו, אבל הוא יוצר אוטופיה של הודו ברחובותיה הגדושים טיפוסים עם חזות הודית קסומה ואקזוטית. תמונות הודיות רוויות הכלאות של אדם-חיה, אדם -חתול ליד מכונת תפירה, תמונות של לוליינות, נגני רחוב, שולפי חרבות, בודהיסטים ומקבץ ססגוני של דמויות טיפוסיות להודו. כל דמות מספרת סיפור והקו של גרבוז מתחפש לקו מתאר של מבנה גוף וסממנים הודיים של תווי פנים, אף ושפם מסתלסלים בהדר אקזוטי. הרחוב של גרבוז מספר סיפורים בפנורמה של רישומים על נייר. פורמט קולנועי של רצועות נייר מספרות סיפורים. גרבוז מספר סיפורים.